<h1>אבודרהם סדר תפילות השבת</h1>
<h2>דף ס:</h2>
ראה והתקין צורת הלבנה, הוא נקשר עם קרא לשמש, וכן הוא הפירוש, כשקרא לשמש וראה שיבואו בני אדם לטעות אחריו לעבדו, אז התקין צורת הלבנה, כדי שימנעו מלטעות אחריו, כי יראו שהם שנים, והכי איתא בירושלמי ובבראשית רבה. ואמר צורת הלבנה, ולא אמר אור הלבנה, כי הלבנה היא גוף שחור, אין לה אורה, אלא מה שמקבלת מאור השמש, ולפיכך אורה נוסף וחסר כפי התקרבה אל השמש, וכפי התרחקה ממנו. ויש מפרשים, ראה והתקין צורת הלבנה, ראה שקטרגה לבנה על השמש, ומיעט צורתה, ואחר כך נתן לה כוכבים לסיוע לה, ולתקן צורתה. כדאיתא בפרק אלו טריפות (חולין ס' ע"ב) דרש רבי שמעון בן עזאי, מאי דכתיב, ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים, וכתיב את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה, אמרה ירח לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד. אמר לה, לכי ומעטי את עצמך, אמרה לפניו בשביל שאמרתי לפניך דבר הגון אמעיט את עצמי. אמר לה לך ומשל ביום ובלילה, ומאי רבותא בשרגא בטיהרא. פירוש, נר בצהרים אינו מאיר, אמר לה, זיל לימנו בך ימים ושנים. יומא נמי לא סגי דלא מנו ביה תקופתא, שנאמר והיו לאותות ולמועדים, אמר לה זיל ליקרו צדיקים בשמך, יעקב הקטן שמואל הקטן דוד הקטן, ולא היה מיתבא דעתה, אמר הקדוש ברוך הוא הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח. והיינו דאמר ריש לקיש, מה נשתנה שעיר של ראש חודש, שנאמר בו חטאת לה', אמר הקדוש ברוך הוא הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח. ועל זה אמרינן בשבת בפרק אמר רבי עקיבא, (שבת פ"ח ע"ב) תנו רבנן הנעלבין ואינן עולבין, שומעין חרפתן ואינם משיבים, עושין מאהבה, ושמחים ביסורים, עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. והטעם שנמשלו לשמש, ששמע ללבנה מקטרגת עליו ושתק, והחכם רבי אברהם בן עזרא ז"ל פירש טעם קיטרוג הלבנה על השמש, וזה לשונו, ידוע בחכמת המזלות כי שנים כוכבים שיהיה ביניהם חצי הגלגל, שהם ק"פ מעלות, הוא מבט כוכב, והוא מקטרג עמו, ובעבור זה אמרו כי הבית השביעי שהוא המזל השוקע הוא בית המלחמות, והנה אור הכוכבים לא יחסר כאשר יחסר אור הלבנה, כי אין לה אור, בראיות גמורות, כי אם מהשמש לבדה, ומשעה שתהיה הלבנה לנוכח השמש, אז הוא אלכסון הלבנה כאלכסון השמש, וזה טעם הגדולים, אז תקטרג על השמש, ואז יחל חסרון הלבנה, עד שיעדר אורה מהעולם, שלא בעת התחברות המאורות, והשם צוה לעשות בו שעיר חטאת, כי השם הוא הסיבה הראשונה לחסרון אורה, עד כאן.
<h2>דף צא:</h2>
אחד הוא אלהינו, על שם שאמר קודם ה' אלהינו ה' אחד. והוצרך לפרש הוא אלהינו, משום דתנן בברכות בפרק אין עומדין (ל"ג ע"ב) מודים מודים משתקין אותו. ומפרש בגמרא, וכן האומר שמע שמע כאומר מודים מודים דמי. מיתיבי הקורא שמע וכופלו הרי זה מגונה, מגונה הוא דהוי, הא שתוקי לא משתקינן ליה, לא קשיא הא דאמר מילתא ותניה, הא דאמר פסוקא ותניה. פירש רש"י, אם אמר פסוקא ותניה משתקין אותו, מפני שנראה כשתי רשויות, אבל אמר מילתא ותניה, מגונה הוא, אבל אין משתקין אותו. והריא"ף כתב היפך זה, שאם אמר מילתא ותניה משתקין אותו, אבל אמר פסוקא ותניה מגונה הוא, אבל אין משתקין אותו, ובין שיהיה האומר מילתא וכופלה מגונה או משתקין אותו, המחבר קדושה זאת רצה לפרש הוא אלהינו. ומה שנהגו לומר בסליחות וביום הכפורים שמע ישראל וכופלין אותו, שאין ראוי לעשות כן, משתקין אותו. ויש אומרים כיון שהוא מנהג אין משתקין אותו, שזה ודאי אין אומרים אותו משום שתי רשויות. הוא אבינו, על שם (ישעיה ס"ג, ט"ז) כי אתה אבינו. הוא מלכנו הוא יושיענו, וכתיב (ירמיה י"ד, ח') מושיעו בעת צרה. הוא יגאלנו הוא ישמיענו ברחמיו, על שם (ישעיה נ"ב, ז') משמיע ישועה. שנית, על שם (שם י"א, י"א) יוסיף ה' שנית ידו וגו'. לעיני כל חי, על שם (שם נ"ב, י') חשף ה' את זרוע קדשו לעיני כל הגוים. הן גאלתי אתכם אחרית כראשית. ומה שנהגו לומר קדושה רבה, מפני שיש בה התחלת קריאת שמע וסופה, שאנו אומרים בה שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. ובסופה להיות לכם לאלהים אני ה' אלהיכם. והטעם, לפי שגזרו על ישראל שלא לקרות קריאת שמע, תיקנו שיהיה אומרו שליח צבור בהבלעה בעמידה, בכל תפילת שחרית, בין בחול בין בשבת. והעם עונין אחריו, כדי לצאת ידי חובת קריאת שמע, וכשנתבטלה הגזירה בטלו לומר כן בכל התפילות, וקבעו לאמרה בתפילת מוסף, מפני שני דברים האחד, לפי שאין בתפילת מוסף קריאת שמע. והשני כדי שיתפרסם הנס לדורות, ולהודות לשם על ביטול הגזירה. כך כתבו הגאונים. וגומר שליח צבור חזרות התפילה, ואומר קדיש תתקבל.
כתר יתנו לך ה' אלהינו מלאכים המוני מעלה, וכך אומר בפרקי היכלות, משרתיך יכתירו כתרים לך, וישירו לך שיר חדש. והשבח שמשבחין לשם הוא מכנה אותו בלשון כתר, על כי לוית חן הם לראשך. ותמצא כתר בגימטריא ה' מלך ה' מלך ה' ימלך לעולם ועד. ועמך ישראל קבוצי מטה, יחד כולם קדושה לך ישלשו וכו', כמו שפירשנו בקדושה של חול. ואף על פי שאמרו במסכת חולין (צ"א ע"ב) שאין מלאכי השרת אומרים שירה למעלה עד שיאמרו ישראל שירה למטה, כמו שאמרנו למעלה, אף על פי כן אין אנו רוצין להתפאר בזה, אלא אנו אומרים שהמלאכים משבחין ומקדישין תחילה. כבודו מלא עולם. פירוש, ממלא כל העולם. הטעם, שהוא מקומו של עולם, ואין העולם מקומו. ומשרתיו שואלים איה מקום כבודו להעריצו, שאף מהמלאכים הוא נעלם, שנאמר (שמות ל"ג, כ') כי לא יראני האדם וחי. האדם כמשמעו, וחי, אפילו המלאכים שהם חיים וקימים, לעומתם משבחין ואומרים וכו', כמו שפירשנו למעלה. ממקומו יפן ברחמיו לעמו, על שם (מלכים ב י"ג, כ"ג) ויחן ה' אותם וירחמם, ויפן אליהם, וזהו ויחון אותם, לפי שמיחדים שמו, ערב ובוקר בכל יום תמיד וכו' על שם (תהלים נ"ה, י"ח) ערב ובוקר וצהרים אשיחה ואהמה.
